אין כמוך, אחותי!
בשבוע שעבר התקיים הכנס השנתי של הפורום הציבורי - כפרי הנוער והפנימיות בישראל. בכנס נערכה מחווה מיוחדת לעובדי כפרי הנוער והפנימיות ברחבי הארץ ובמסגרת זו - העובדים סיפרו על הרגעים המרגשים והמיוחדים שחוו בכפרי הנוער במהלך שנות עבודתם.
אחת העובדות שסיפרה את סיפורה היא חוה מרסיאנו (64), אחות בכפר הנוער יוהנה ז'בוטינסקי בבאר יעקב. חוה היא אחות המרפאה בכפר מזה 40 שנה, עלתה לארץ בגיל 15 ממרוקו ולאחר שנישאה למדריך בכפר - עברה גם היא לעבוד בו. חוה מספרת, כי במהלך השנים הפך ביתה לבית פתוח עבור חניכי הכפר: "הם מצאו בו פינה חמה ותומכת, מחבקת ומפנקת - ברגעי מחלה, ברגעי שמחה וברגעי צער ואובדן. לעתים, גם על חשבון ילדינו האישיים. גם לאחר שסיימו את לימודיהם, נמשך הקשר עימם".
"אחד הדברים, בהם מתגאה חוה ביותר, הוא כי רבים מבוגרי הכפר בחרו לקרוא לילדיהם על שמם של ילדיהם האישיים של בני הזוג וגם בכפר הנוער בחרו לקרוא למספר מבנים בכפר על שמות ילדיהם".
